איזה כיף לחיים רמון, לדני נווה, דני יתום, לאברום בורג ליוסי ביילין ולבייגה שוחט.
איך הם הסתדרו בחיים כל כך מהר אחרי שפרשו מהפוליטיקה.
לרגע, עם הודעת הפרישה, דאגנו להם. מה יהיה על אותם אנשים שהקדישו את כל חייהם למען אידיאולוגיה, למען החברה הישראלית. ממה יתפרנסו?
אישים אלה ואחרים היו חלק בלתי נפרד מהנוף הפוליטי והמפלגתי שלנו משך שנים רבות. רובם צמחו במפלגותיהם ולא היתה להם קריירה אחרת זולת זו הפוליטית.
במשך שנים, הם הרביצו בנו תורה, נלחמו על השקפותיהם, שכנעו אותנו שהאידיאולוגיה שלהם זו דרך חיים.
הציבור בחר בהם פעם אחר פעם, האמין בהם, האמין כי הם באמת רוצים להשפיע, לשנות, לתרום, לעזור.
ליבי, חס וחלילה, לא גס בפרנסתו של אדם. בעיני, רווחתו של אדם קודמת לכל דבר אחר, אולם אף אחד מהאישים המוזכרים מעלה, לא ידע מחסור במשך חייו הפוליטיים. כולם התפרנסו בצורה מכובדת במהלך חייהם הציבוריים וטוב שכך.
אני חש חוסר נחת כאשר אני רואה אותם עוברים לעולם העסקים ללא הנד עפעף.

אחת הסיבות לחולשתה של הדמוקרטיה הישראלית היא שהציבור מאס בציניות של הפוליטיקאים. הציבור לא ממש מאמין שיש פוליטיקאי שבאמת מונע מאינטרס לאומי ולא מאינטרס פרטי.
היום כולנו מפשפשים באדם ולא במסר שלו ובצדק. למה אני צריך להאמין לפוליטיקאי כזה שיום אחרי שעוזב את הכנסת, מתפוגגת גם האנרגיה שלו לשנות.
האם הדרך היחידה להשפיע ולשנות מציאות היא מכורסת השר?
ברור שלא. לא חסרות דוגמאות של אנשי ציבור שתרמו רבות למדינה לאחר שפרשו מהכנסת.
בן גוריון, לובה אליאב, חיים נבון, גאולה כהן, שולמית אלוני, יוסי שריד, מיכאל מלכיאר הם קצת מהאישים שניתן למנות.
לא בכדי רובם שייכים לדור הישן, לדור של ראשוני המדינה.

הסיבה להתדרדרות המוסרית של החברה שלנו נעוצה קודם כל במנהיגיה. התרופפות הערבות ההדדית מביאה לעליה באלימות, לתופעת ההשתמטות, לפערי השכר ולהעמקת הפער בין עניים לעשירים.
קשה כמובן לתלות את האשם באדם כזה או אחר אבל אם בארזים נפלה שלכת…

לא יהיה זה הוגן להטפל רק לפוליטיקאים. במחלה הזו נגועים משרתי ציבור אחרים כמו אלופים ורבי אלופים.
האנשים האלה צמחו כמשרתי ציבור. הם יצרו קשרים, רכשו ידע והשכלה וקיבלו כלים לניהול בעת היותם משרתי ציבור, מתקציבים שמומנו ע"י משלמי המיסים.
בעיני זו כפיות טובה, לנצל את המעמד שהגיעו אליו בזכות הציבור על מנת להינות מפירותיו בתום השירות הציבורי.
אכן, הם היו אחראים להתקדמותם הפוליטית. הם ורק הם זכו לבנות במו ידיהם את הקריירה שלהם. חלקם השפיעו רבות על דמותה של החברה והמדינה, חלקם פחות, אולם בעיני פעם שליח ציבור- תמיד שליח ציבור.
אני מאמין כי אילו כל אחד מהאישים המצויינים מעלה היה מתעל את הלהט האידיאולוגי שלו, את קשריו הפוליטיים ואת יכולת הביצוע שלו גם מחוץ לכנסת ולממשלה, הם היו יכולים להמשיך להשפיע על חיינו.
אני מאמין שכל אחד מהם גם היה מוצא את הדרכים להתפרנס בכבוד מהמשך פעילותו הציבורית.
אני לא חושב שראוי כי פוליטיקאי או איש צבא משמש דירקטור בגוף עסקי שמשתמש בקשריו כדי להעצים את רווחיו.
נכון, הם לא היו עושים "קופות" ולא היו מתברגים לעשירונים העליונים, אז מה?

אני לא נאיבי. קשה היום להביט בעולם במשקפת לאומית או גלובלית. מעטים האנשים שבאמת מקדישים את עצמם לתועלת הכלל ומצליחים להתעלות מעבר לרווח אישי, אולם עליכם, נבחרי הציבור ומשרתיו להבין: ניצלתם את המערכת הציבורית במשך שנים . בזכות המערכת הציבורית התקדמתם בחיים. אתם חייבים לה עד סוף ימיכם.
להיות שליח ציבור זו זכות אך גם חובה לכל החיים. משבר האמון בדמוקרטיות המערביות לרבות בישראל נובע מהאכזבה מאותם פוליטיקאים ציניים.
בכל מערכת בחירות אנו מבכים מחדש את הירידה במספר המצביעים, את האדישות ואת ריבוי המפלגות. הסיבה לכך היא אתם. הסיבה לכך היא הציניות. הסיבה לכך היא קדחת הנרקסיזם שאחזה בפוליטיקאים החדשים.

להיות שליח ציבור זו שליחות לכל החיים. אידיאולוג אמיתי ידע לתעל את תפיסת עולמו ואת האנרגיה שלו לתיקון עולם גם אם הוא לא שר או חבר כנסת.
בעיני, פוליטיקאי שברח מהחיים הציבוריים כדי לעשות לביתו, הוא במקרה הטוב גונב דעת ולכן אין תוקף לשום פעילות, אמירה, הישג שלו מתקופת חייו הציבוריים אם הוא לא ממשיך להלחם על אמונותיו עד הסוף.
קשה למדוד מלכתחילה האם אדם באמת מחויב לחברה ובהתאם לבחור בו, אולם יהיה לי יותר קל לבחור בפוליטיקאים שיתחייבו לכך מראש לכל חייהם.
קל יותר לשפוט קאמבקיסטים למיניהן (ע"ע ברק ואולמרט).

מודעות פרסומת

אודות monimordechai

יועץ תקשורת. בלוג זה פחות פוליטי ומקצועי מזה שיש לי בדה מרקר קפה. הבלוג הוא מעין השתעשעות ספרותית. תמצאו בו רשימות קצרות על אבהות, שירים מפעם ועוד הגיגים. לאתר המשרד שלי: http://www.monipr.co.il משרדי עוסק ביעוץ תקשורתי, ניהול משברים ואסטרטגיה תקשורתית לחברות, ארגונים ולבעלי מקצועות חפשיים. מאז 2004 מתנזר מפעילות פוליטית גם במישור המקצועי. בשנת 2003 שימשתי מזכ"ל תנועת שלום עכשיו למשך אפיזודה לא ארוכה ולצערי לא הספקתי לממש את חזוני במסגרת תנועה זו. לפני כן שימשתי יועץ תקשורת לח"כ הרב מיכאל מלכיאור בתפקידיו כסגן שר החוץ ושר לענייני חברה ותפוצות וניהלתי את מטה ההסברה של תנועת מימד בשתי מערכות בחירות. וכן, אני גם מחזיק בתואר שני בתקשורת פוליטית מטעם אוניברסיטת ת-א. חניכו של הגדול מכולם- פרופ' גדעון דורון ז"ל. וגם בוגר תכנית העמיתים של קולות בלימודי גמרא.

»

  1. גלי הגיב:

    ולא מפליא גם שזו רשימת גברים.
    לנשים קשה להתפרנס פה למרות שאנחנו בדרגות בכירות – הרבה יותר מהנשקן (רמון) ומהפודל.
    ככה זה. השחיתות חוצה מפלגות.

  2. אהרן הגיב:

    חבר הכנסת לשעבר אלי גולדשמיט – שהיה ידוע כאדם הגון וישר הוא היום הדובר של האחים עופר והמטהר הלאומי שלהם. אין לשכוח שהשניים, מעבר לפעולותיהם השנויות במחלוקת בתחום העסקים, מתנהגים אתה באופן המזכיר התנהגות בריונית עם תביעת הדיבה שלהם.
    אני מתקשה לקבל את העובדה ששר משפטים לשעבר- ליבאי- רותם את היושרה שלו כדי להגן על אלו ואחרים. להגן זה דבר אחד- אבל עורכי דין היום הם לא רק עורכי דין. הם קודם כל הדוברים של הנאשם. וכאשר הוא עומד ומדברר אדם כמו קצב. הוא אמנם פרש אחר כך מייצוגו וטען שעשה זאת כי קצב ערך את מסיבת העיתונאים הידועה שלו ממשכן הנשיא http://www.ynet.co.il/articles/1,7340,L-3653491,00.html
    אבל עדיין היושרה שלו ומעמדו הציבורי נרתם ללא ספק לטיהורו של קצב. אם הוא רוצה לעבוד כעורך דין לאחר פרישה- היה צריך להודיע: רבותי- הייתי שר משפטים, זכיתי ליוקרה רבה- אבל זה לא קשור בכלל למעמדי החדש. כדי לחדד את הטיעון שלי אומר: צירופו לצוות גדול כל כך של עורכי דין נראה כתוספת יושר ולא כתוספת מקצועית. כך זה נראה לי.

  3. מוני מרדכי הגיב:

    כמובן שהרשימה עוד ארוכה. קצרה ידי מלפרט את כל השמות. מאידך גם לא חסרות דוגמאות חיוביות.
    בעניין של ליבאי אני חולק עליך. עו"ד ליבאי היה עו"ד מצליח טרם הפך שר משפטים. הוא לא היה עסקן מפלגתי ולא "גדל, במפלגה כמו חלק מהשמות שציינתי בפוסט.

  4. יהויריב הגיב:

    לא דני
    דני דווקא הפך לשגן שר החוץ

  5. א.ב. הגיב:

    אין מה להוסיף.
    את המפלגה הזאת היה צריך לקבור קבורת חסד כבר מזמן.

  6. אהרן הגיב:

    כשעורכי דין הופכים לדוברים ומליצי יושר- הוא מטעה את הציבור. הוא מדבר בשבח הקליינט שלו, והציבור חושב שמתוך יושרתו הוא מדבר, ולא רואה את הר המצלצלים עליו הוא יושב.

  7. מכשפה הגיב:

    זו שיטת השקשוקה…
    ויותר מזה, זו החברה שלנו שפשטה רגל מבחינה מוסרית.

    אפשר לראות את זה בכל תחום ותחום מתחומי החיים.

    אבל המוסר הוא כמו רשת מתחת להולך על חבל.
    הוא (כביכול) שקוף למשתמש.
    אתה לא מרגיש בחסרונו עד שאתה לא צריך אותו, אבל אז כבר עלול להיות מאוחר מידי,
    כי מישהו קרע אותה.

    החדשות הטובות: אם אתה לא קורע את המוסר שלך בעצמך אף אחד בחיים לא יוכל לקרוע אותו.

  8. ר הגיב:

    אני מסכים איתך שיש בעיות מוסריות בהנהגת המדינה. אך אנא תאר לי ממה אתה מצפה שיתפרנס אדם שפרש מהחיים הפוליטיים. כנ"ל לגבי פורשי צבא בכירים. כל משרה ציבורית שיקבל תתפרש כמינוי פסול. אני לא רואה בעיה עם עבודה בשוק הפרטי כל עוד היא מתחילה אחרי סיום הפעילות הציבורית

  9. מוני מרדכי הגיב:

    מר ר'- מפעילות ציבורית. יעמדו בראש ארגון או עמותה.יקימו מיזמים חברתיים. אל תדאג להם. לרובם גם יש פנסיה יפה מהמדינה. גם שכר חודשי של 30 אלף ש"ח זה מכובד ואפשר להשתכר כך מפיעלות ציבורית מגוונת.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s